04.07.02
זה דבר מעניין, עם זכרונות. כשמשהו קורה לנו, בזה הרגע, ההבדל בינו לבין משהו שאנחנו מדמיינים הוא נורא נורא ברור. לצורך העניין, דברים מציאותיים שקורים לכם הם כדורים גדולים צבועים בירוק שמופיעים פתאום, ודברים מדומיינים הם כדורים גדולים צבועים בכחול שמופיעים פתאום. אוקיי? שוב, זה רק לצורך העניין. אני לא מתכוון באמת שדברים מציאותיים הם כדורים גדולים צבועים בירוק, או שדברים מדומיינים הם כדורים גדולים צבועים בכחול. זו רק מטאפורה.
(למרות ש, אם להיות מדויק, אז כן, ישנם כדורים גדולים צבועים בירוק שהם מציאותיים וישנם כדורים גדולים צבועים בכחול שהם מדומיינים. הנה, אני מדמיין אחד כחול כזה ממש עכשיו, וגם אתם. מצד שני, רק לפני כמה שניות דמיינתם כדורים גדולים צבועים בירוק שהם מציאותיים, אז איפה זה משאיר אותנו? בכל אופן,)
 |
| בחיפוש ראשוני לא מצאתי תמונה של כדור כחול וירוק ביחד, אז הנה תמונה של עטיפת אלבום שבגינה ודאי יתבעו אותי |
כשהכדורים האלה רק מופיעים, נורא קל להבחין בין הכחולים לירוקים. אלא שככל שאנחנו מתרחקים מהם ומסתכלים אחורה, אור השמש וההצללות ששורות על הכדורים משבשים את התפיסה שלנו של הצבע שלהם, בצורה כזו שכל מה שאנחנו רואים הוא אובייקט חשוך וכדורי, ואנחנו לא יכולים להבדיל ביניהם יותר.
אז זה מה שקורה לי עם זכרונות. אני חושב שיש הרבה דברי םשדמיינתי לפני 10 שנים, שהיום אני זוכר אותם כדברים שקרו. למשל, אני זוכר יום אחד, קיצי, מאושר כזה, אחרי אחת הבגרויות, שבה הלכנו כולנו לים, אחה"צ, באור שמש זהוב ותחושה נפלאה של נעורים וכל החרא הזה שיש בשירים. אני זוכר את היום הזה כל כך טוב, אני זוכר איך זה הרגיש. אני זוכר שאכלתי קורנפלס בבית אחר-כך, וראיתי את חיפה נגד הפועל ת"א.
אלא שלא באמת הלכנו לים אחרי הבגרות. התכוונו לעשות את זה, אבל איכשהו זה לא יצא. והפעם ההיא שבה אכלתי קורנפלקס בבית וראיתי את חיפה נגד הפועל ת"א היתה אחרי ששיחקנו כדורגל. או אולי לפני. ולא בטוח שאלה היו חיפה נגד הפועל ת"א.
אז זה לא שאני ממציא דברים מאפס. הרעיון הזה של "להיות בים עם החברים אחרי הבגרות", הוא רעיון שהיה קיים. אבל הוא היה קיים בראש שלי. כי פינטזתי על זה, והייתי נורא עצוב כשזה לא קרה. והחוויה הזו היתה חרוכה לי כל כך חזק בראש, שהיא נהייתה כאילו ממשית. היום, במבט לאחור, הזכרון שלי מדמיין איך יהיה בים אחרי הבגרות ההיא הפך לזכרון שלי בים אחרי הבגרות ההיא. במילים אחרות, זה לא שאין שם, באופק של העבר הרחוק, כדור. יש כדור, אבל המרחק טישטש לו את הצבע.
לכן, שוו לעצמכם את ההפתעה הרבה שאחזה בי, כשגיליתי שלמרות שחשבתי ש*דמיינתי* שאת Legions of the Wind כתבתי באיזה בוקר, אחרי גמר המונדיאל, לפני שיצאתי לשיעור נהיגה - מתברר שיכול מאוד להיות שאכן כך היה. קודם כל, בגלל שהתאריך, מסתבר, מתאים, ודבר שני - בגלל שהשעה שבה ייצאתי את קובץ המידי אכן היתה שעת בוקר. נורא מוזר, לקבל פתאום סימוכין מקובץ מחשב למשהו שחשבת שנמצא בראש שלך. ובכלל, נורא מוזרה לי העובדה שיש לי על המחשב קבצים בני עשר שנים ויותר, אבל זה כבר נושא אחר.
הפתיח (כלי הנשיפה שחוזר על אותם שני תווים) הוא העתקה בוטה, מוצהרת, וחסרת בושה, מהפתיח של Honey Bee, אחת היצירות היותר נפלאות מתוך הפסקול המדהים, הגאוני, הנפלא, הבגללו-התחלתי-לעשות-מוזיקה של Little Big Adventure 2 - Twinsen's Odyssey, שנכתב ע"י האמן המבריק Philip Vachey. הנה הוא כאן, אגב הפרה בוטה של זכויות יוצרים נוספות:
כל כך רציתי להלחין משהו כזה. כל כך, שזה היה משגע אותי בלילה. קינאתי בפסקול הזה קנאת מוות, כמה רגש, כמה ברק, כמה מקוריות, שילוב נהדר של תמימות עם אימה ועוצמה ופחד ושמחה ונוסטלגיה וכל מה שמוזיקה צריכה שיהיה בה, בטח ובטח מוזיקה של משחק סוריאליסטי ומופלא כמו LBA.
אז כנראה בהשראת הקטע הקודם, יצא לי משהו מאוד Marching Bandish. בכלל, זו נהייתה מחלה שחזרה על עצמה כמה פעמים אצלי: מצאתי את זה מאוד קל לדמיין תזמורת שמתחילה מחצוצרן אחד, וככל שהיא מתקדמת מצטרפים עוד ועוד נגנים למצעד ויאללה יאללה נעשה קופי פייסט ולופ ונוסיף פה עוד קטע ושם עוד קטע ובסוף נעלה הכל בחצי טון והנה יצא מזה קטע. לשמחתי, עם הזמן, השכלתי להגמל מהעניין. אבל בסה"כ, לא הקטע הכי מחורבן שכתבתי.
השם... נו, אתם יודעים. פלוגות האוויר - צבא, מצעד, כלי נשיפה... זה.
Legions Of The Wind - 04.07.02
(תאריך משוער)
War In Dreamland
