04. Treason In Proxima Island + Overture

19.05.02

קצת מוזר לי שעברו רק חמישה ימים בין היצירה הזו לקודמת, אבל שוב - אלה תאריכים די משוערים.


למרות הפתיח הנוראי והמביך שנמשך כדקה, אין ספק ש-Treason In Proxima Island היא היצירה הראשונה שלי שיש בה ליד מוזיקלי שאני ממש גאה בו גם היום. אני זוכר עד היום את הערב שבו הלחנתי את השילוב הזה בין הפסנתר לקלרינט, ואחזה בי התרגשות של ממש. הרגשתי כאילו יצרתי משהו עם נגיעה אמיתית של מוזיקה קלאסית, מוזיקת ימי הביניים, ומקצב תופים של מטאל. הרגשתי שקלעתי בדיוק לסגנון שאליו אני רוצה לקחת את המוזיקה שלי. ראיתי את היצירה הזו מנוגנת ברקע של מחזה על ימי הביניים, או יוליוס קיסר, או... לא יודע מה. מאוד קשה להסביר את הדימויים חזותיים שעולים לך לראש בעת יצירת מוזיקה. קשה לי להסביר אותם אפילו לעצמי. מה שאני יודע להגיד זה שהיו שם כלי שחמט, חרבות, ממלכות עתיקות ומשהו עם מדרגות. כנראה שזה קשור איכשהו לעליה שהפסנתר בליד המרכזי עושה. שחמט - בגלל הדמיון בין השחור לבן של לוח שחמט לשחור לבן של קלידי הפסנתר. בכלל, אני יודע שיש לי איזושהי אובססיה לשחמט בגלל מורה שחמט איום בשם יצחק שבגיל 6-7 יצר אצלי טראומה נוראית לגבי המשחק הזה, אבל... זה סיפור אחר. וגם, משהו שקשור במרפסת בבית של סבתא שלי, שלדעתי כשהייתי ילד קטן היו בה מרצפות בצבע שחור לבן או משהו כזה. וגם, ריח של חומר ניקוי באוויר. בבית של סבתא שלי. כל אלה... נמצאים בתוך היצירה הזו. אני לא אוכל להסביר את זה יותר טוב מזה.

חיפשתי "Chess Piano" בגוגל וזה מה שיצא.

לגבי השם - המילה Treason הגיעה מהדימויים היוליוס קיסרים שהיו לי בראש בעת כתיבת היצירה הזו. Proxima Island הוא אחד האיים במשחק המחשב המופתי Little Big Adventure. למה החלטתי לחבר ביניהם?... אין לי מושג.


עוד זכרון - בבוקר שלמחרת הלילה בו התחלתי להלחין את היצירה הזו, הגעתי לאיזה מפגש של השמו"ץ בגני ויצמן. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שם, אבל אני כן זוכר שנתתי לסרג'ו לשמוע את היצירה. אני חושב שהגענו משם לבית שלו, והוא וגם תרין ואולי עפרה האזינו לזה. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שנתתי לאנשים לשמוע מוזיקה שלי, ולא דרך האינטרנט. הייתי רוצה להעמיק יותר בזכרון הזה אבל הוא כל כך מעורפל שאני חושש שהמוח שלי פשוט יתחיל להמציא פרטים תוך כדי שאני מנסה.

חלק מהאי פרוקסימה במשחק המחשב Little Big Adventure

כמובן שחטא היוהרה לא איחר להגיע! נלהב מיצירת המופת שלי, החלטתי שלא מספיק יהיה להוציא (וב"להוציא" אני למעשה מתכוון "לייצא קובץ Mp3") רק את היצירה, אלא גם קטע "אוברטורה" (מעניין אם ידעתי מה בדיוק המשמעות של אוברטורה באותם ימים) שלה, מנוגן רק על-ידי פסנתר. קטע מיותר נורא, ש"מנוגן" על-ידי המחשב באופן חסר רגש ומכאיב. כאן חיברתי אותו לסוף הקטע, על מנת שתסבלו.


זו אחת היצירות היחידות שהחלטתי לחזור אליהן כמה שנים מאוחר יותר (למעשה, בדיוק חמש שנים מאוחר יותר), כשהכנסתי את הליד הזה לתוך יצירה אחרת שלי. אבל עד שנגיע אליה, יש עוד זמן.

Treason In Proxima Island + Overture - 19.05.02

(תאריך משוער)

War In Dreamland

03. Weird Dreams (Introduction)

14.05.02


Weird Dreams (השם בהשראת קטע של להקת המטאל Blind Guardian בעל אותו שם - או במילים אחרות - השם גנוב) התחיל בנסיון ליצור אמביינס כלשהו. השקט בהתחלה עם הנגיעות ה"קלות" (כלומר, צורמות) של הקלרינט וה"אילתורים האקראיים" (חיברתי שני תווים קצרצרים) של החצוצרה (או שמא אבוב?) בהתחלה היו אמורים להכניס את המאזין לאיזשהו... משהו... שבגללו החלטתי להפוך את היצירה לפתיח של War In Dreamland, האלבום, ולשנות את השם ל"Introduction". שתי היצירות האלה, ושכחתי לציין את זה בקטע הקודם על War In Dreamland, ספגו השראה עצומה ממשחק המחשב "Rayman". פרט להשראה המוזיקלית שבהחלט מגיעה מהפסקול של Rayman, גם הקונספט החזותי המעורפל של "כלי נגינה ומלחמה" שהיה לי בראש הגיע כנראה מתמונות מאותו משחק מחשב. אני חושב שהרבה אנשים סופגים השראות בגיל 17-18, מבלי להיות מודעים אליהן. שנים אחר כך, כשהתבגרתי, נהייתי אובססיבי ללוודא ששום תו שאני משתמש בו לא מגיע בעצם ממשהו ששמעתי פעם, ושום השראה חזותית לא מגיעה מסרט או משחק מחשב שראיתי. כמה שנים יותר מאוחר, למדתי איך להפוך את ההשראה הזו למשהו מודע יותר, ולהשתמש בה באופן כזה שתהיה בו מן המחווה למקור ההשראה יחד עם סגנון אישי. לא יודע אם הצלחתי, אבל למדתי לנסות.

מתוך אחד מה"ריימן"ים. נורא מוזר לראות חליליות במשחק הזה, חלילית נתפסת אצלי ככלי נגינה כל כך ישראלי.

לגבי היצירה עצמה - טוב, היום קשה לי נורא להאזין לדקה ו-20 הראשונות. הצליל הצורם של הקלרינט, כשהוא לא מלווה בבאס או בתופים, הוא באמת יותר מדי בשבילי. גם הפסנתר חסר הרגש קשה לי לשמיעה. הדבר הכי מבאס בלשמוע את הדברים האלה הוא לתהות איך הם היו נשמעים אילו רק היתה לי אז גישה לסאונדים איכותיים יותר. מצד שני, אני עדיין יכול לעשות רימייקים לחלק מהלידים המוזיקליים ביצירות האלה, בכלים הרציניים יותר שיש לי היום. אני רק צריך סיבה.

Weird Dreams (Introduction) - 14.05.02

(תאריך משוער)

War In Dreamland

02. War In Dreamland

14.04.02

הערה חשובה - התלבטתי קצת אם להעלות עוד כמה יצירות שקדמו ליצירה הזו. בעיקר יצירות בשם "Solitude", "Inspiration" וכמובן, "Turmoil Of The Stellar Entity" - שנראו לי בזמנו (בעיקר האחרונה) כפריצות דרך משמעותיות בהתפתחות המוזיקלית שלי ושל עולם המוזיקה. החלטתי להזכיר אותן, אבל לדלג עליהן. לדלג, משום שעוד קטעי מידי רבים ומתישים לפנינו וככל שנתקדם מהר יותר, כן יטב. להזכיר, משום שכל אחת ואחת מהן היא עבורי תזכורת ליום אחר מגיל 17, וכל יום כזה שאני זוכר הוא בשבילי קצת כמו סם. נוסטלגיה עוברת אצלנו במשפחה.

"War In Dreamland". האפוס. יצירת חיי בגיל 17. האקס המיתולוגית של העבודה המוזיקלית שלי לדורותיה, אליה גם חזרתי לתקופה קצרה באוקטובר 2002, על מנת ליצור לה גרסה חדשה בנסיון לשחזר את אותו קסם. כשסיימתי להלחין את "War In Dreamland" הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להוציא אלבום, ולאלבום יקראו "War In Dreamland". או - שימו לב להתחכמות הנערית - "Dreams in Warland". (בסוף ויתרתי על ההתחכמות הזו. הייתי ילד מבריק).

משהו ביצירה הזו הילך בי קסם. הייתי מאזין לה שוב ושוב, מתלהב מרגעים קטנים שאתם (וגם אלה שהאזינו לה בזמנו) ודאי לא מגיבים אליהם כעת אפילו בתנודת עפעף. הרגשתי כאילו יצרתי תהלוכה קסומה וצבעונית של כלי תזמורת. הובלתי סיפור, בראתי עולם, קרעתי מתוכי חתיכה פרועה ומופלאה של מוזיקה ש... זה. בהאזנה לאחור, אני לא יודע איך לשפוט את היצירה הזו. זה כמו להסתכל על הילד שלך ולנסות להחליט אם הוא יפה או מכוער. אני לא יודע. ברורים לי המחדלים, ודאי בצלילי המידי המחוספסים, ודאי בקלישאות המוזיקליות ו-ודאי (יכולתי לכתוב "בוודאי" מתחילת המשפט ולחסוך לעצמי את המקף הזה, אבל אמרתי לעצמי - כשנגיע לשלישי, נראה מה נעשה. שגית שוב, חלימי) ברפיטיטיביות שלו. אבל עדיין... התמימות הזו של אותו גיל, החלום המטורלל על למצוא תזמורת שתנגן אותה, הפגישה עם הגר, אחות של ענת, שמנגנת על קרן יער, על מנת שתתחיל ללמוד את התווים... (עדכון מיום ראשון ה-31 ביולי 2011: נזכרתי. הפגישה עם הגר לא היתה לגבי היצירה הזו, אלא לגבי יצירה שהלחנתי הרבה אחר כך). אני חושב שכאן התחילה אצלי המחשבה שאני יכול לקחת את הדברים שאני עושה ולהוציא אותם החוצה. לקדם אותם, להתייחס אליהם ברצינות. כאן התחלתי לחשוב הפקה פתאום. בדראפטים הרבים שהיו ליצירה הזו, בנסיונות למצוא כיוונים שונים לפיתוח. אני לא אגיד כמה מטופש זה נראה לי היום בדיעבד, כי אני באמת חושב שלהטפל לילד שהיית זה מעשה נבזי ושפל כמו להטפל לכל ילד אחר.

ועדיין, למרות שהיום אני חושב שזה רעיון רע - כמה מטורף וסוריאליסטי היה יכול להיות בשבילי לראות תזמורת מנגנת את הקטע הזה, שאותו אני זוכר בעל פה עד היום, ועל כל בחירת תו בו אני יכול לספר סיפור בן שעה.

מתישהו בקרוב: קטעים שנשמעים טוב גם היום. אני נשבע. בינתיים, יש לי בעיקר סיפורים.

War In Dreamland - 14.04.02

(תאריך משוער)

War In Dreamland

01. Theme

02.03.02

(אם הגעתם לפה עכשיו בפעם הראשונה, קראו קודם את ההקדמה)

כשבנאדם אומר "אני לא יודע תווים", מה הדבר הראשון שתסיק על הבנאדם הזה? כמובן, שהוא מוזיקאי. כי אם אני טורח לומר ש"אני לא יודע תווים", כנראה שאני צריך לדעת תווים. אז כנראה כי אני מוזיקאי. כמו שאם אני "לא יודע להפעיל נשק אוטומטי", תניחו שאני ודאי חייל בצבא או מחבל או משהו שדורש לדעת להפעיל נשק אוטומטי.


אז הייתי בן 17 וחצי, ולא ידעתי תווים. גם לא כל כך ידעתי איך הם נראים. גם לא הייתי מוזיקאי. קנו לי גיטרה פעם, אבל... אתם יודעים, הסיפור הרגיל. לתוכנה קראו Noteworthy, והורדתי אותה בטעות. היא היתה מלאה בתווים אז היא לא היתה בשבילי. לא ידעתי תווים. בקושי ידעתי איך נשמעת מוזיקה, ספק אם הייתי מזהה אותה אם היתה נתקלת בי ברחוב. אבל פתחתי את התוכנה. לחצתי אנטר ויצא תו. לחצתי רווח והתוכנה השמיעה את התו. צירפתי עוד תו. צירפתי כמה. גיליתי שאפשר לעשות אקורדים. אני נזכר עכשיו, יא אללה. אני נזכר תוך כדי השורה הזו שאתם קוראים עכשיו, שלדעתי זה היה בלילה שלפני שיצאתי לטיול שנתי. לקחתי המון תווים ב1/16 ונתתי להם לרוץ למעלה ולמטה. המוזיקה נשמעה לי כמו סופת שלגים. לחצתי שיפט + אחורה ואז קונטרול +סי ואז קונטרול + וי. הדבקתי את זה מלא פעמים בלופ. הוספתי תופים. היה לזה קצב. הייתי צריך ללכת לישון כי למחרת היה טיול, ונהיה כבר מאוחר. אבל לא רציתי. באותו ערב הייתי עם אבא שלי בקניות בשופרסל (בסניף שקראו לו אז "יוניברס קלאב"). נזכרתי בזה, אז חשבתי לשתף. נדמה לי שראיתי בטלוויזיה את מנצ'סטר וראין גיגס בטלוויזיה כשחזרנו ואכלתי בגט עם גבינה ועגבניות. יכול להיות גם שרק חשבתי על מנצ'סטר וראין גיגס כשחזרנו ואכלתי בגט עם גבינה ועגבניות. זה לא חשוב באמת. ככה הכל התחיל, בערך. עבר זמן, יכול להיות שאני מערבב. מה זה משנה? ככה זה חוויות נוסטלגיות.

"Theme" היתה היצירה הראשונה שלי. הדבר הראשון שסיימתי להלחין ואמרתי - זה זה. עשיתי לו אקספורט, שלחתי לאנשים. תהיתי מה הם חושבים על זה. היא נעשתה לחלוטין במידי, כמובן. למרות האינפנטיליות הכללית והמובנית מאליה, יש בה רגעים שנשמעים לי יפים גם היום. נורא התלהבתי מהיכולת שלי לעשות Panning. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה מצאתי את עצמי מחוץ לבית, עם חברים (לדעתי בקן של השומר הצעיר), ומת לחזור הביתה כדי לשמוע את היצירה הזו שוב, כי שכחתי כבר לגמרי איך היא נשמעת. ואז, כשלחצתי פליי - כאילו שמעתי אותה בפעם הראשונה. זה היה מפתיע כמה שלא זיהיתי אותה בכלל. כשהלחנתי אותה, הייתי כל כך עמוק בכל תיבה ותיבה, שאת היצירה המלאה כבר לא ממש יכולתי לתפוס. היה בה משהו קצת יפני, ב"Theme". ומשהו קצת שבטי. ההשראה שלי היתה בעיקר מ"Little Big Adventure", משחק המחשב המופתי שאת הפסקול שלו הלחין פיליפ ושי. אני זוכר שחשבתי שPizzicato זה כלי מוזיקלי. תהיתי איך הוא נראה. איזה פעם זה.

Theme - 02.03.02

(תאריך משוער)
Old, Temporary and Other Songs

הקדמה (תתחילו כאן)

באמצע שנת 2002, לדעתי בטעות, הורדתי תוכנה לכתיבת מידי. מיד אחר כך, לדעתי בטעות, פתחתי אותה והתחלתי להשתעשע בכתיבת תווים. כך החל תסביך האישיות הכי גדול בחיים שלי. אתם מבינים, במהלך השנים האחרונות המשכתי לעשות מוזיקה. לפעמים אפילו עבור אנשים שביקשו אותה. פעם או פעמיים, אפילו עבור כסף. חלקה אפילו שודרה בתוכנית הרדיו שלי. אבל אני לא מוזיקאי. הרי אני פה בטעות, פשוט... פעם, התוכנה - היא נפתחה לי. חיפשתי משהו אחר, לחצתי על הכפתור הלא נכון. אבל אף אחד לא מבין. ואיכשהו תמיד יוצא שאני לוחץ על תווים שנשמעים בסדר. ובאו אנשים ב"במה חדשה" ואמרו לי שאני גאון. אני לא גאון, אמרתי להם, זה התוכנה... חיפשתי משהו אחר, תוכנה שעושה טריקים... היה לינק שבור בטוקאוז... נפתח לי בטעות, זה לא שלי. אני שומר את זה בשביל חבר. כלום.

במשך שנים לא עשיתי הרבה עם המוזיקה שלי. פה ושם היו לי פנטזיות ללמוד מוזיקה יום אחד ולקרוא לעצמי מוזיקאי, אולי להעלות קונצרט ולהיות מלחין חירש מפורסם. אבל דברים אחרים קרו והפכתי למשהו אחר.

תשע שנים אחר-כך, אני כבר לא עושה מוזיקה, אלא אם כן צריך להלחין עבור משהו. אני לא בטוח למה. אולי כי "ליצור" הפך למשהו שכל גורלי תלוי בו, ואם אני לא חייב ליצור אז אני מעדיף לעשות משהו אחר.

הבלוג הזה הוא בלוג כרונולוגי - כרונובלוגי, אם תרצו - של היצירות המוזיקליות שלי, מהיום בו התחלתי ליצור מוזיקה ועד היום בו הפסקתי. הייתי מקטלג אותן לפי ספריות עם "שמות אלבומים", ובכל כמה שנים כשהרגשתי ש"עליתי רמה", הייתי יוצר אלבום חדש. לא טרחתי לרשום באיזה תאריך הלחנתי כל יצירה, ולכן התאריכים של כל יצירה הם מאוד מאוד משוערים ומבוססים על טור ה"Date Modified" בווינדוס ועל קצת הגיון בריא שלי. אלה ה"אלבומים" שפתחתי במהלך השנים:

War in Dreamland (2002)
Dreamophoniac (2002-2004)
Confuse Me (2004-2006)
Different Fields of Madness (2006-2007)
Beyond Time (2008-?)

יש עוד כמה ספריות שאעלה מהן יצירות מדי פעם. אלה ספריות שבהן שמתי יצירות שלא חשבתי שמושלמות מספיק כדי להכנס לאלבום, יצירות שרק התחלתי לעבוד עליהן ולא סיימתי, או גרסאות אלטרנטיביות ליצירות שלי. שמות הספריות הן:
Old, Temporary And Other Songs
Lame Output (על שם "Lame", התוכנה שאיתה ייצאתי פעם מזמן את קבצי ה-Mp3)
New Old Songs (ספריה חדשה יחסית שמכילה בעיקר יצירות לא שלמות, רק אלוהים יודע למה פתחתי אותה)


יאללה. נראה מה יצא מזה.